<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תק"כ</h1>
<h2>דף ב:</h2>
ועתה אפרש לך דין כלאי זרעים. כלאי זרעים מצינו מן התורה. דתניא המנכש והמחפה בכלאים לוקה ר' עקיבא אומר אף המקיים. ואמרי' מאי טעמא דר' עקיבא דכת' שדך לא תזרע (הייתי אומר) אין לי אלא שלא תזרע שלא יקיים מנין ת"ל כלאים. לא אמרתי אלא משום כלאים. ועוד דאמרי' בפרק כל הבשר כלאי זרעים ליתסרו דהא תיעבתי לך. ובפרק ד' מיתות ר' אליעזר אומ' אף על הכלאים לא נאסרו בני נח מללבוש ומלזרוע כלאים לא נאסרו אלא בהרבעת בהמה והרכבת אילן אמאי דכת' בההוא קרא מיירי. ועוד אמרי' בסוף פרק קמא דקידושין לוקין על הכלאים דבר תורה והאנן תנן הכלאים מדברי סופרים לא קשיא כאן בכלאי הכרם כאן בהרכבת אילן דתני (רב) שמואל את חוקותי תשמרו בהמתך לא תרב' כלאים וש' לא תז' כל' מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרבעה מה בהמתך בין בארץ בין בחוצה לארץ אסור אף שדך וכו' והכת' שדך ההוא להתיר זרעים שבחוצה לארץ. מכלל דבארץ אסירי. ובשאילתות דרב אחאי מפרש על כלאי כרם. והקונטרס פירשו על כלאי הכרם. וטעמו לא נודע דמה ענין כלאי הכרם בפסוק זה. ועוד דרב יוסף מערב ביזרני בהדי הדדי וזרע אמר ליה אביי והא אנן תנן והכלאים מדברי סופרים לא קשיא כאן בכלאי הכרם כאן בכלאי זרעים דכלאי הכרם דבארץ אסורין בהנאה בחוצה לארץ (לא) גזרו בהו רבנן כלאי זרעים דבארץ מותרין בהנאה בחוצה לארץ לא גזרו בהו רבנן. מכלל דכלאי זרעים מן התורה. וקשיא לן עלה טובא אם כן בעיא דחולין דהירכיב שני (זרעים) [דשאים] זה על גב זה לרב (חננא) [חנינא] בר פפא מהו כיון דלא כתב בהו למינהו לא מיחייב או דילמא [כיון] דהסכים רחמנא על ידיה כמאן דכת' בהו דמי. הרכבה הוא דמיבעיא ליה אבל זריעה פשיטא ליה דשרי. שאם אתה אומר כן כל שכן שהרכבה תיאסר ואין לך עירבוב גדול מזה. ועוד כלאי זרעים מהיכא תיתי לאיסור ההוא קרא בהמתך לא תרביע ושדך לא תזרע בהרכבת אילן כת' דהיקש הוא ובדומה (לן) [לו] איירי ואע"ג דבלשון (זרעים) [זריעה]. ועוד מאי שנא דנוקי לקרא בהרכבת אילן ליתסרי נמי כלאי זרעים שהכל במקום אחד. ונראה שכן אמיתת הדברים דבפסוק זה תרתי משמע בין כלאי הכרם בין הרכבת אילן ובתורת כהנים דרשו בהדיא לתרוייהו. ומנין שלא ירכיב אילן סרק על גבי אילן של מאכל ולא של מאכל על אילן סרק ולא של מאכל על של מאכל ת"ל את חוקותי תשמורו. ובמקרא זה גם הרכבת אילן וזריעתן זה עם זה דהואיל ונאסרו בזריעתן כל שכן בהרכבתן. אבל אילן לא נאסר לנטוע זה בצד זה דנפיש עינפיה ונאסר בהרכבה. ובני נח היאך נאסרו באלו שנים ולא באילו. דלא נאסרו בני נח ללבוש כלאים ולזרוע כלאים דתני רב יוסף את חוקותי תשמורו חוקים שחקקתי לך כבר בהמה לא תר' כלא' שד' לא תזר' כלא' חוקותי תרתי משמע הרבעת בהמה והרכבת אילן. אבל זריעה שדך כת' בארץ אין בחוצה לארץ לא ובני נח כל שכן שלא נאסרו דהא ליתנהו בארץ ולא תלה הכת' אלא ליושבי הארץ. ובגד כלאים נמי איפסיק שדך. ונמצאת למד שנאסרו בני נח על הרכבת אילן ועל הרבעת בהמה ובזריעת כלאים לא נאסרו. וישר' נאסרו גם בזריעת כלאים והרכבתן בכלל ובמיני זרעים. ובעיא דשחיטת חולין דהרכיב ב' דשאים וגם לחייב הגויים דשאים מיבעי ליה דאינן מיני זרעים. דאילו מיני זרעים פשיטא ליה דהואיל ונאסרו בזריעתן (ו)נאסרו בהרכבתן שהיא בכלל (זרעים) [זריעה]. אבל דשאים שאינן בני זריעה מאי. מי אמרי' האי דרבי קרא מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרבעה ורבינן כל מילי בין אילני סרק בין של מאכל ומי אמרי' כשם שריבינו להרכבה כל מין אילן נרבה נמי להרכבה כל מיני (זרעים) [דשאים] דהואיל ואשכחן בהו למינהו על ידי קל וחומר מסתבר לרבותן להרכבת אילן. נימא הכי מה בהמה (בהרכבה) [בהרבעה] אף שדה בהרכבה בין לאילן בין לזרעים ודשאים והרי יהו דומין לבהמה דכת' בה למינה והאילן הוא דכת' ביה למינו וליכא ריבוייא להרכבת דשאים ובני נח יהו מותרים בהרכבתן וישראל בהרכבת דשאים. וכל עיקר בעיא אינה אלא אם נקיים בהאי קרא כמו באילן או דילמא אינן דומין. ומכל מקום כלאי זרעים נאסרין בהרכבה ולא הגוים ולא מטעם למינהו אלא גזרת הכתוב היא בכלאי הכרם ושאר מצות. והא דאמרי' אין [מרכיבין פיגם על גבי] קדה לבונה (אסורה) מפני שהיא ירק באילן ותנן אין מביאין אילן באילן וירק בירק אילן בירק וירק באילן ר' יהודה מתיר ירק באילן. אין נוטעין (אילנות) [ירקות] בתוך (סרק) [סדן] של שקמה (ואין מרכיבין פיגם על גבי קידה של לבונה מפני שהוא ירק באילן ותנן אין מביאין אילן באילן) אין נוטעין יחור של תאנה לתוך החצוב מפני שהוא מקרו פי' שהוא מקרה אותה צל עושה לה מלשון תקרה המקרה במים עליותיו ויש אומ' מיקר לה לשון קור. החצוב ר' שמעון אומר כלאים וחכמים אומרי' אין כלאים. בכלאי הכרם קמיפלגי. ואין תוחבין זמורה של גפן בתוך אבטיח שתהא (זריקת) [זורקת] מימיה לתוכה מפני שהוא אילן בירק. אין נותנין זרע דלעת בתוך ההלמת שתהא משמרתו מפני שהוא ירק בירק. כל הני מדרבנן נינהו כי היכי דלא תיקשי לן ההיא (דהכיב) [דהרכיב] ב' דשאים. או שמא כמו שפיר' הירקות וזרעים כאחד הם ונאסרו לזרוע ולהרכיב. ותניא הלשושית והלבוצין והבכוייר ואבילפסין והרכפה וההלמית הקונדח והכרכום והסיאה והאיאב והקורנית הקישואים והדלעת והאבטיחין והמלפפנות ופול המצרי מין זרעים ואינן כלאים בכרם השיפה וההאיבוס והגמי וכל הגדילים באפר מין דשאים ואינם כלאים בכרם הקנים וההגין והאיטדין מיני אילן (ואילן) [ואינן] כלאים בכרם. וזה הכלל כל המוציא עלין מעיקרו הרי זה ירק וכל שאין מוציא עלין מעיקרו הרי זה אילן. ותנן האירוס והקיסוס ושושנת המלך וכל מיני זרעים אינן כלאים (בכלאים) [בכרם]. ר"ף.
